אנחל גונזלס (2008-1925)
הסתו קרב הַסְּתָו קָרֵב בַּלָּאט וְלִבְלִי רַעַשׁ לְבַד מִצְּרָצָרִים וּמִצִּיקָדוֹת הַמְגוֹנְנִים, עוֹדָם, עַל מָעֻזּוֹ שֶׁל קַיִץ עַקְשָׁנִי שׁוֹאֵף הֶתְמֵד אֲשֶׁר, זָנָב בּוֹהֵק וּמְפֹאָר, עַד לִפְאַת יָם מוֹתֵחַ. נִרְאֶה כִּי שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ קוֹרֶה, אַךְ דּוּמִיָּה פִּתְאוֹם תַּגִּיהַּ אוֹר עַל פֶּלֶא: חָלַף לוֹ וְעָבַר מַלְאָךְ קָרוּי הוּא אוֹר, אוֹ אֵשׁ, אוֹ אַף חַיִּים חָלַף וּכְבָר אָבַד לָנוּ לָנֶצַח.
Ángel González (1925-2008)
El otoño se acerca El otoño se acerca con muy poco ruido: apagadas cigarras, unos grillos apenas, defienden el reducto de un verano obstinado en perpetuarse, cuya suntuosa cola aún brilla hacia el oeste. Se diría que aquí no pasa nada, pero un silencio súbito ilumina el prodigio: ha pasado un ángel que se llamaba luz, o fuego, o vida. Y lo perdimos para siempre.
מספרדית: אבנר פרץ
