אלונסו דה לדסמה (1623-1562)
חידה חמישים ותשע מטפורה של זוג נשוי יצוייר כהן דת משיא זוג לפני המזבח רדונדילייה אֲנִי הַגֶּבֶר שֶׁשְּׁלֵמָה מַהוּתִי הִיא, זֶה טִבְעָהּ אַךְ אִשָּׁה אוֹתִי בִּלְּעָה וּבִשְׁלֵמוּתִי פָּגְמָה. נִזְקִי רַב, עוֹדִי קָטִין; אֲסוֹבֵב בִּמְלֹאת יָמַי הָרָאשִׁים, פֹּה, עַד בְּלִי דַּי רַב כְּכָל אֲשֶׁר אַזְקִין. בִּהְיוֹתִי מְאוֹד שָׁתוּי, עֵת הִגַּעְתִּי לְפִרְקִי לַחֻפָּה הוּבַלְתִּי כִּי, הִתְאַוֵּיתִי כָּרָאוּי. גַּם נִדְמֶה הָיָה: גִּלִּיתִי רַעְיָה אֲשֶׁר תַּתְאִים כִּי סִבְרָהּ צַח וְנָעִים וְצוֹנֵן וְזַךְ חָזִיתִי. אֲבָל לֹא רָבְתָה תּוֹעֶלֶת שֶׁנָּתַן לִי הַזִּוּוּג הוּא גָּרַם לִי כִּי תָּפוּג מַהוּתִי הַמִּדַּלְדֶּלֶת. לֹא עוֹד אֶנָּשֵׂא לָעַד כִּי לָמַדְתִּי מִכְּבָר עֲבוּרִי הֵן נֶאֱמַר: "הִנָּשֵׂא וְאָז תֹּאבַד." אַךְ אַבְהִיר, וְזֹאת אֶדְרֹשׁ: אִם לְהִנָּשֵׂא הֶכְרֵחַ - עִם כֹּהֵן, רַק, מוּל מִזְבֵּחַ וְעִם סַקְרָמֶנְט קָדוֹשׁ! יִכָּבְדוּ תִּשְׁעִים שָׂרִים אִם אֶת נִשּׂוּאַי יוֹקִירוּ, וּבְשׁוּם-אֹפֶן אַל יַדְבִּירוּ אֶת שִׁבְעִים הַגִּבּוֹרִים. [הפתרון: יין ומים]
Alonso de Ledesma (1562-1623)
Enigma cinquenta y nueve En metafora de unos casados Pintose un sacerdote casado a dos en un altar Redondilla Soy un perfecto varon Que este es mi natural ser Pero buelvome muger Si falta mi perfeccion Hize de moço mil daños Y de viejo pierdo el seso Aunque la virtud confiesso Que me viene con los años A fin de ser muy brioso Me casé en siendo de edad, Porque hablando en puridad Hallé que era luxurioso Pense que topado avia Muger que me consetuara Porque mirada a la cara, Era blanca, floxa, y fria. Mas no arriendo la ganancia, A quien se enfrasca qual yo, Que aun que fria me dexó Sin virtud y sin sustancia. No me casare jamas, Que segun me veo, y me vi Ello se dixo por mi, Casaras y amansaras. Pero quiero hablar con tiento, Que si me viene a casar, Sacerdote, y en altar, No es menos que Sacramento Y pues me dan tal padrino, Mi casamiento estimad, Que si va a dezir verdad, Para bien de todos vino. [La Solución: el vino y el agua]
מספרדית: אבנר פרץ
