קרל סנדבורג (1967-1878)
עשב עִרְמוּ אֶת הַגּוּפוֹת לַגֹּבַהּ בְּאוֹסְטֶרְלִיץ וּווֹטֶרְלוּ גִּרְפוּם שָׁם אֶל מִתַּחַת וּתְנוּ לִי לַעֲבֹד – אֲנִי הָעֵשֶׂב הַמְכַסֶּה הַכֹּל. עִרְמוּם לַגֹּבַהּ גַּם בְּגֶטִיסְבּוּרְג עִרְמוּם לַגֹּבַהּ גַּם בְּאִיפְּרְ וּוֶרְדֶן. גִּרְפוּם שָׁם אֶל מִתַּחַת וּתְנוּ לִי לַעֲבֹד. שְׁנָתַיִם יַעַבְרוּ וְעֶשֶׂר, וְטַיָּלִים אֶת הַמַּדְרִיךְ אָז יִשְׁאֲלוּ: אֱמֹר נָא מַהוּ הַמָּקוֹם הַזֶּה? לְאָן הִגַּעְנוּ? אֲנִי הָעֵשֶׂב. תְּנוּ לִי לַעֲבֹד.
Carl Sandburg (1878-1967)
Grass Pile the bodies high at Austerlitz and Waterloo. Shovel them under and let me work – I am the grass; I cover all. And pile them high at Gettysburg And pile them high at Ypres and Verdun. Shovel them under and let me work. Two years, ten years, and passengers ask the conductor: What place is this? Where are we now? I am the grass. Let me work.
מאנגלית: אבנר פרץ
