פדרו סלינאס (1951-1891)
"מחר". המילה "מָחָר". הַמִּלָּה שֻׁלְּחָה לָהּ רֵיקָה, בְּלִי מִשְׁקָל, לָאֲוִיר, בְּלֹא גּוּף וּנְשָׁמָה, בְּלִי נְשִׁיקָה אַף בְּלִי צֶבַע, וְנָתַתִּי לָהּ לַחְלֹף עַל פָּנַי בַּהוֹוֶה. אַךְ לְפֶתַע פָּנִית וְאָמַרְתְּ: "אֲנִי, מָחָר ..." וּמִיָּד קָרַם הַכֹּל בָּשָׂר וְהוּנַף דֶּגֶל. הִסְתַּעֲרוּ עָלַי בְּאַחַת הַבְטָחוֹת בִּצְבָעִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת, בֶּהָדָר אָפְנָתִי, עֲרֻמּוֹת, אַךְ כֻּלָּן עֲמוּסוֹת לִטּוּפִים. עַל גַּבֵּי רַכָּבוֹת אוֹ צְבִיּוֹת הִגִּיעוּ עָדַי – לְטוּשׁוֹת כִּצְלִילֵי כִּנּוֹרוֹת – תִּקְווֹת דְּקִיקוֹת מִפִּיּוֹת בְּתוּלִיִּים. מְהִירוֹת וּגְדוֹלוֹת כִּסְפִינוֹת, מִמֶּרְחָק, כְּלִוְיְתָנִים מִיַּמִּים רְחוֹקִים, תִּקְווֹת אַדִּירוֹת שֶׁל אַהֲבָה לְלֹא קֵץ. מָחָר! אֵיזוֹ מִלָּה מְתוּחָה וְרוֹטֶטֶת נְשָׁמָה בָּהּ, וַרְדּוּת הַבָּשָׂר, כְּמֵיתָר מָתוּחַ בְּקֶשֶׁת בָּהּ נָתַתְּ תַּחְמָשְׁתֵּךְ הַשְּׁנוּנָה, בַּת עֶשְׂרִים, וְשִׁלַּחְתְּ בְּבִטְחָה אֶת הַחֵץ כְּשֶׁאָמַרְתְּ לִי: "אֲנִי.."
Pedro Salinas (1891-1951)
«Mañana». La palabra «Mañana». La palabra iba suelta, vacante, ingrávida, en el aire, tan sin alma y sin cuerpo, tan sin color ni beso, que la dejé pasar por mi lado, en mi hoy. Pero de pronto tú dijiste: «Yo, mañana...» Y todo se pobló de carne y de banderas. Se me precipitaban encima las promesas de seiscientos colores, con vestidos de moda, desnudas, pero todas cargadas de caricias. En trenes o en gacelas me llegaban — agudas, sones de violines — esperanzas delgadas de bocas virginales. O veloces y grandes como buques, de lejos, como ballenas desde mares distantes, inmensas esperanzas de un amor sin final. ¡Mañana! Qué palabra toda vibrante, tensa de alma y carne rosada, cuerda del arco donde tú pusiste, agudísima, arma de veinte años, la flecha más segura cuando dijiste: «Yo...»
מספרדית: אבנר פרץ
