רוברט גרייבס (1985-1895)
כינור בלירה אֶתְמוֹל קָנִיתִי לִי כִּנּוֹר בְּלִירָה, רָצִיתִי לְנַגֵּן עָלָיו, אֲבָל הַמֵּיתָרִים הָיוּ מְצֻיָּרִים בְּצֶבַע, זְרַקְתִּיו, כִּי לֹא הָיָה בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל. צוֹעֲנִיָּה קְטַנָּה מָצְאָה אוֹתוֹ זָרוּק שָׁם, וְהִיא נִגְּשָׁה אֵלַי בַּלָּאט, וּשְׁאָלַתְנִי אִם תּוּכַל אֶת כִּנּוֹרִי לָקַחַת, עָנִיתִי לָהּ, שֶׁלִּי זֶה לֹא אִכְפַּת. אַךְ הִיא מָשְׁכָה פִּתְאוֹם בַּקֶּשֶׁת, וְלַחַן כֹּה יָפֶה אָז הַכִּנּוֹר הֵפִיק, הִצַּעְתִּי לָהּ זָהָב תְּמוּרַת הַקֶּסֶם, אֲבָל הַפְצָרוֹתַי הָיוּ לָרִיק.
Robert Graves (1895-1985)
The Penny Fiddle Yesterday I bought a penny fiddle And put it to my chin to play, But I found that the strings were painted, So I threw my fiddle away. A gipsy girl found my penny fiddle As it lay abandoned there; When she asked me if she might keep it, I told her I did not care. Then she drew such music from the fiddle With help of a farthing bow, That I offered five shillings for the secret. But, alas, she would not let it go.
מאנגלית: אבנר פרץ
