לדף השער

לרשימת השירים


לקט תרגומים משירת העולם
אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם

שיר מספר

136


אדוארד ליר (1888-1812)

מאורעות בחייו של הדוד ארלי

 

אוֹהּ, דּוֹדִי הַשָּׂב, דּוֹד אַרְלִי,

הִתְיַשֵּׁב לוֹ, כָּךְ סֻפַּר לִי,

בִּמְרוֹמֵי תֵּל שְׂעוֹרִים.

מִן הַחֹרֶשׁ בָּא לִרְגֹּעַ

עַל אַפּוֹ, צְרָצַר, בְּלִי נוֹעַ;

בְּכוֹבָעוֹ כַּרְטִיס קְרוֹנוֹעַ

(מִנְעָלָיו הָיוּ צָרִים).

 

עֵת הָיָה צָעִיר, כִּלָּה הוּא

מָמוֹנוֹ, מֵאָז בִּלָּה הוּא

עִתּוֹתָיו בֵּין הַגְּבָעוֹת.

שָׁם, בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת,

אֶת עֵינוֹ תָּלָה נִפְתַּעַת,

וְזִמֵּר: 'חָפַצְתִּי דַּעַת

מִי אַתָּה גַּלְגַּל פְּלָאוֹת?'

 

כַּפַּרְסִים בִּימוֹת הַקֶּדֶם

מִיְּגִיעוֹ אָכַל הוּא לֶחֶם,

וּלְמִחְיָתוֹ נָתַן

לִפְעָמִים שִׁעוּר דִּקְדּוּק,

אוֹ צָוַח בְּקוֹל חָנוּק,

אוֹ מָכַר גְּלוּלוֹת שִׁהוּק

בַּגְּבָעוֹת שֶׁל בְּדִילִיתָן.

 

עֵת שׁוֹטֵט לִבְלִי מָנוֹחַ,

פֶּתַע הוּא הִבְחִין בְּחוֹחַ,

קוֹץ רָבוּעַ וּמְעֻטָּר.

זֶה הָיָה כַּרְטִיס קְרוֹנוֹעַ;

אַךְ בִּקֵּשׁ דּוֹדִי לִכְרֹעַ

וְלִגְחֹן, וּבוֹ לִנְגֹּעַ -

אֶל אַפּוֹ זִנֵּק צְרָצַר.

 

וְהַחֶרֶק עַז הַמֵּצַח

הִתְיַשֵּׁב לוֹ שָׁם לָנֶצַח;

בַּלֵּילוֹת וּבַבְּקָרִים

מִן הָאַף אֵינוֹ פּוֹרֵחַ,

בְּצִרְצוּר עַלִּיז, קוֹלֵחַ,

אֶת דּוֹדִי הוּא מְשַׂמֵּחַ

(אַף כִּי מִנְעָלָיו צָרִים).

 

כֹּה, שָׁנִים שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם

(מִנְעָלָיו בָּלוּ בֵּינְתַיִם),

עַל גְּבָעוֹת, דּוֹדִי בְּלִי הֶרֶף,

נָד בִּדְמִי וְנָד בְּרַעַשׁ,

עַד חָזַר הוּא אֶל עֵין-בַּאַשׁ,

לֹא הַרְחֵק מִתֵּל הַגַּעַשׁ

(מִנְעָלָיו הָיוּ צָרִים).

 

עַל הַתֵּל, דּוֹדִי, דּוֹד אַרְלִי,

אֶת רוּחוֹ נָפַח, סֻפַּר לִי,

וּקְבָרוּהוּ, כָּךְ אוֹמְרִים,

מוּל הַחֹרֶשׁ הַגָּבוֹהַּ,

לְצִדּוֹ כַּרְטִיס קְרוֹנוֹעַ,

וּצְרָצַר שָׁם נָח בְּלִי נוֹעַ

(מִנְעָלָיו הָיוּ צָרִים).

Edward Lear (1812-1888)

Incidents in the life of my Uncle Arly

 

O my aged Uncle Arly!

Sitting on a heap of Barley

Thro' the silent hours of night,

Close beside a leafy thicket:

On his nose there was a Cricket,

In his hat a Railway-ticket

(But his shoes were far too tight).

 

Long ago, in youth, he squander'd

All his goods away, and wander'd

To the Tinskoop-hills afar.

There on golden sunsets blazing,

Every evening found him gazing,

Singing, 'Orb! you're quite amazing!

How I wonder what you are!'

 

Like the ancient Medes and Persians,

Always by his own exertions

He subsisted on those hills;

Whiles, by teaching children spelling,

Or at times by merely yelling,

Or at intervals by selling

'Propter's Nicodemus Pills.'

 

Later, in his morning rambles

He perceived the moving brambles

Something square and white disclose;

'Twas a First-class Railway-Ticket;

But, on stooping down to pick it

Off the ground - a pea-green Cricket

Settled on my uncle's Nose.

 

Never - never more - oh, never,

Did that Cricket leave him ever,

Dawn or evening, day or night;

Clinging as a constant treasure,

Chirping with a cheerious measure,

Wholly to my uncle's pleasure

(Though his shoes were far too tight).

 

So for three and forty winters,

Till his shoes were worn to splinters,

All those hills he wander'd o'er,

Sometimes silent; sometimes yelling;

Till he came to Borley-Melling,

Near his old ancestral dwelling

(But his shoes were far too tight).

 

On a little heap of Barley

Died my aged Uncle Arly,

And they buried him one night;

Close beside the leafy thicket;

There - his hat and Railway-Ticket;

There - his ever-faithful Cricket

(But his shoes were far too tight).

מאנגלית: אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם