אדוארד ליר (1888-1812)
מה טוב להכיר את מר ליר מַה טּוֹב לְהַכִּיר אֶת מַר לִיר שֶׁכָּתַב דִּבְרֵי הֶבֶל לָרֹב. יֵשׁ אוֹמְרִים הוּא זוֹעֵף וּמַקְדִּיר, אֲחֵרִים – כִּי עַלִּיז הוּא וָטוֹב. דַּעְתּוֹ חֲרוּצָה וְנִצַּחַת, וְחָטְמוֹ עֲנָקִי וּבוֹלֵט; לוֹ פַּרְצוּף אֵימְתָנִי מֵטִיל פַּחַד, וְזָקָן הַדּוֹמֶה לְקַפְלֵט. בְּרַגְלָיו אֶצְבָּעוֹת יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר, אִם תּוּבָא בְּחֶשְׁבּוֹן בָּהֳנוֹ; בֶּעָבָר הוּא הָיָה חוֹבֵב זֶמֶר, אַךְ עַתָּה נֶאֶלְמָה לְשׁוֹנוֹ. בְּחַדְרוֹ הָנָאֶה, עַד לְמַעְלָה גְּדוּשִׁים הַקִּירוֹת בִּסְפָרִים; הוּא לוֹגֵם חָבִיּוֹת יֵין מַרְסָלָה, אַך אֵינֶנּוּ בִּקְהַל שִׁכּוֹרִים. חֲבֵרִים מִכָּל מִין וְכָל סוּג לוֹ, חֲתוּלוֹ הִנּוֹ 'פוֹסִי קְשִׁישׁוֹן'; מִבְנֵה גּוּף סְגַלְגַּל-עֲגַלְגַּל לוֹ, כּוֹבָעוֹ רַב-חֻדִּים כְּקִלְּשׁוֹן. עֵת יוֹצֵא הוּא לָרְחוֹב בִּמְעִיל גֶּשֶׁם, מִתְלַקֵּט מִסְּבִיבוֹ כָּל הַטַּף וְקוֹרֵא: "מַהֲרוּ נָא לָגֶשֶׁת, שׁוּב עוֹבֵר הָאַנְגְּלִי הַמְטֹרָף!" בּוֹכֶה הוּא לִשְׂפַת הָאוֹקְיָנוֹס, בּוֹכֶה הוּא עַל הַר וּמוֹרָד; הוּא אוֹכֵל סֻפְגָּנִית וּרְקִיקָנוֹס, וְסַרְטָן מְצֻפֶּה שׁוֹקוֹלָד. קוֹרֵא – בְּלִי לִכְתֹּב – סְפָרַדִּית, הוּא, מִשֵּׁכָר אֶת נַפְשׁוֹ הוּא מַדִּיר; כְּבָר חָלְפוּ הַיָּמִים עֵת נָדַד הוּא, מַה טּוֹב לְהַכִּיר אֶת מַר לִיר.
Edward Lear (1812-1888)
How pleasant to know Mr. Lear How pleasant to know Mr. Lear, Who has written such volumes of stuff. Some think him ill-tempered and queer, But a few find him pleasant enough. His mind is concrete and fastidious, His nose is remarkably big; His visage is more or less hideous, His beard it resembles a wig. He has ears, and two eyes, and ten fingers, (Leastways if you reckon two thumbs); He used to be one of the singers, But now he is one of the dumbs. He sits in a beautiful parlour, With hundreds of books on the wall; He drinks a great deal of marsala, But never gets tipsy at all. He has many friends, laymen and clerical, Old Foss is the name of his cat; His body is perfectly spherical, He weareth a runcible hat. When he walks in waterproof white, The children run after him so! Calling out, "He's gone out in his night- Gown, that crazy old Englishman, oh!" He weeps by the side of the ocean, He weeps on the top of the hill; He purchases pancakes and lotion, And chocolate shrimps from the mill. He reads, but he does not speak, Spanish, He cannot abide ginger beer; Ere the days of his pilgrimage vanish, How pleasant to know Mr. Lear!
מאנגלית: אבנר פרץ
