אנטוניו מצ'אדוֹ (1939-1875)
אפריל בפריחה אַפְּרִיל בִּפְרִיחָה אֶל מוּל חַלּוֹנִי. בֵּינוֹת יַסְמִינִים וּוַרְדֵּי לֹבֶן שֶׁל מִרְפֶּסֶת פִּרְחוֹנִית אֶת שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת רָאִיתִי. טוֹוָה הַבְּכִירָה, הַצְּעִירָה תּוֹפֶרֶת ... בֵּינוֹת יַסְמִינִים וּוַרְדֵּי לֹבֶן, הַקְּטַנְטֹנֶת מְצַחְקֶקֶת וּמַאֲדִימָה, (בָּאָוִיר נָעָה הַמַּחַט?) אֶל חַלּוֹנִי נִבֶּטֶת. הַבְּכִירָה מַתְמִידָה, שַׁתְקָנִית וְחִוֶּרֶת, לְסוֹבֵב אֶת הַפֶּלֶךְ, אֶת חוּט הַפִּשְׁתָּן מְפַתֶּלֶת. אַפְּרִיל בִּפְרִיחָה אֶל מוּל חַלּוֹנִי. הָיָה אַפְּרִיל אַחֵר, שָׂמֵחַ, וְעֶרֶב אַחֵר רָגוּעַ. הַמִּרְפֶּסֶת הַפִּרְחוֹנִית בִּבְדִידוּת הָיְתָה שְׁרוּיָה. לֹא הַקְּטַנְטֹנֶת, מְצַחְקֶקֶת וּמַאֲדִימָה, לֹא אֲחוֹתָהּ הָעֲצוּבָה הַשַּׁתְקָנִית וְהַחִוֶּרֶת, לֹא הַגְּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה, וְאַף לֹא הַשָּׁבִיס הַלָּבָן ... כֹּה מְיֻתָּם הַפֶּלֶךְ וְחוּט הַפִּשְׁתָּן מִסְתַּחְרֵר בְּיָד נֶעֱלֶמֶת, וּבְאַפְלוּלִית הַחֶדֶר זְגוּגִית הָרְאִי הַזַּךְ מַבְהִיקָה וְזוֹהֶרֶת ... בֵּינוֹת יַסְמִינִים וּוַרְדֵּי לֹבֶן שֶׁל מִרְפֶּסֶת פִּרְחוֹנִית, אֶל זְגוּגִית הָרְאִי הַבָּהִיר שֶׁבַּמֶּרְחָק חוֹלֵם הָיָה נִבַּטְתִּי ... אַפְּרִיל בִּפְרִיחָה אֶל מוּל חַלּוֹנִי.
Antonio Machado (1875-1939)
Abril florecía Abril florecía frente a mi ventana. Entre los jazmines y las rosas blancas de un balcón florido, vi las dos hermanas. La menor cosía, la mayor hilaba ... Entre los jazmines y las rosas blancas, la más pequeñita, risueña y rosada ?su aguja en el aire? miró a mi ventana. La mayor seguía silenciosa y pálida, el huso en su rueca que el lino enroscaba. Abril florecía frente a mi ventana. Fue otro abril alegre y otra tarde plácida. El balcón florido solitario estaba... Ni la pequeñita risueña y rosada, ni la hermana triste, silenciosa y pálida, ni la negra túnica, ni la toca blanca... Tan sólo en el huso el lino giraba por mano invisible, y en la oscura sala la luna del limpio espejo brillaba... Entre los jazmines y las rosas blancas del balcón florido, me miré en la clara luna del espejo que lejos soñaba... Abril florecía frente a mi ventana.
מספרדית: אבנר פרץ
